נימוקי יוסף על יבמות י״ד

1 מתני' לא תחלוץ. מפרש טעמא בגמ':

2 בתולות ובעולות וארוסות ונשואות. בגמרא בעי מאי הפרש איכא בין בתולות לארוסות ובין בעולות לנשואות:

3 הנשואות יתארסו. דטעמא משום להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני הוא שלא תלד ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון ובאירוסין ליכא למימר הכי:

4 והארוסות ינשאו. מיד דהא לא איעבר מראשון:

5 חוץ מן הארוסה שביהודה. דתניא בפ"ק דכתובות דף יב. ביהודה מייחדין את החתן ואת הכלה קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה. כלומר רגיל ומשחק עמה ולא יהו בושין זה מזה בבעילת מצוה הילכך חיישינן דילמא בעיל:

6 כל הנשים יתארסו. פרש"י ז"ל רבי יוסי אנשואות קאי וה"ק ליה לרבי יהודה כל הנשים יתארסו כדקא אמרת ולא גזרינן אירוסין אטו נישואין ומיהו בהא פליגנא עלך שלא חלקת בין אלמנה לגרושה והתרת אלמנה ליארס בתוך ימי אבלה ואנא סבירא לי אלמנה מן הנשואין לא תיארס כל ל' יום של ימי אבלה:

7 מפני האיבול. אבילות ופרש"י ז"ל דהאי כל הנשים יתארסו לאו למעוטי ארוסות לינשא דטפי מיקל רבי יוסי מרבי יהודה סוף פ' ד' אחים דף לה. וכתבו עליו מן המפרשים ז"ל דאינו מחוור דהתם לרבי יוסי טעמא רבה אית ליה דסבר אשה מזנה היא מתהפכת אבל בגזירה דהכא דאפילו בקטנה גזרינן נשואין יהיה מחמיר בגזירות טפי מרבי יהודה:

8 גמ' ומה בכך. לינשא לשוק למה תמתין עד אחר ג' חדשים:

9 כל העולה ליבום וכו'. וזו הואיל ואינה עולה ליבום בתוך ג' כדאמרן לעיל שמא יפגע באשת אח דשמא מעוברת היא אינה עולה השערה לפני הזקנים לחליצה ואע"ג דכמה נשים חולצות ולא מתיבמות היינו היכא דלא אפשר כיון דלאו חליצה פסולה היא אבל הכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהינן לה:

10 תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים. שאינה יכולה להנשא מחמת בעלה ניזונית משל בעלה שכתב לה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי:

11 מכאן ואילך וכו'. ואינו דומה לשאר אלמנה דהתם כל זמן שאינה נשאת לאחר ואומרת מחמת פלוני בעלי שכבודו גדול עלי יש לה מזונות אבל הך אגידה ביבם לפיכך אין לה על נכסי בעלה מזונות ולא משל יבם עד שתכנס לו לחופה:

12 עמד בדין. שתבעתו בדין או כנוס או פטור וברח. ניזונית וכו' פרש"י ז"ל דקנסינן ליה והקשו בתוספות מדאמרינן בירושלמי פרק אע"פ ה"ד הלך למדינת הים כברח וחלה כברח אמאי קנסינן ליה דאונס הוא לכך פירשו דכיון דעמד בדין הוי לה לגבי יבם כארוסה שהגיע זמן ולא נשאת דאוכלת משלו עד שיכנוס או יפטור והאי דנקט ברח משום דלאו איתיה הכא דאילו איתיה הכא היו כופין אותו לכנוס או לפטור ובירושלמי דאמרינן דהלך וחלה כברח היינו שהלך או חלה אחר שעמד בדין דומיא דברח דאם קודם לכך חלה אונס הוא וקי"ל ריש כתובות דכל אונסא לא אכלה ואפי' באונס דידיה וה"ה הלך למדינת הים ואפילו הלך שם אחר מיתת אחיו וכ"ש אם היה דר שם קודם לכן דקי"ל בסנהדרין דף לא: היבמה הולכת אחר היבם:

13 צריכה להמתין ג'. כלומר עד שיהו לה ג' חדשים מיום מיתה:

14 וג' חדשים שאמרו. כלומר הוי למד מכאן ג' חדשים שאמרו וכו':

15 ומאי שנא מגט וכו'. ואע"ג דמשעת כתיבה לא נתיחד עמה דאם כן הוה ליה גט ישן ואפ"ה משעת נתינה מנינן הכי נמי נמני משעת חליצה:

16 לאיסור כרת ליבם התרת. לאחר ג' חדשים מיד:

17 לאיסור לאו. לשוק לא כל שכן דמותרת לאחר חליצה מיד הואיל ועברו שלשה חדשים מיום מיתה:

18 כדאמרן. שמא יפגע באשת אחיו שיש בו כרת:

19 ולזרעך אחריך. שאין השכינה שורה אלא על הוודאין שזרעו מיוחס אחריו והכי נמי קי"ל בנדרים דף כ: וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבוביא:

20 וגר וגיורת. גר שנתגייר ואשתו עמו צריכין להמתין שלשה חדשים לפרוש זה מזה:

21 גזרה שמא ישא. אם לא תמתין האשה אחר בעלה ג' חדשים אפשר שתהא מעוברת מבעלה ואומר בנו של אחרון ופעמים שישא בתו של ראשון שלא מאמו ונמצא שנשא אחותו מאביו ואפשר שימות בנו של אחרון בלא זרע ומייבם זה את אשתו בחזקת שהוא אחיו וזה אינו אלא אחיו מאמו וחייב כרת ואפשר שימות זה האחרון בלא בנים ואשתו זקוקה ליבום ומדמין שזה בנו הוא ומוציא אמו לשוק בלא חליצה וגם אפשר שימות בנו של ראשון בלא זרע ואין לו אח אחר מן האב אלא זה והם מדמין שזה בנו של אחרון הוא ואין לאותו המת אח ליבם את אשתו ונמצאת יבמתו נפטרת לשוק בלא חליצה. עכ"ל רבינו אלפסי ז"ל:

22 הלכה כרבי יהודה. דשרי ארוסות להנשא הואיל וליכא למיחש לזרע ראשון ונשואה ליארס ואית דגרסי רבי יוסי דשרי והכי עדיף משום דרבי יוסי נמוקו עמו:

23 מכלל דיחידאה פליג עליה. תנא קמא דאמר לא ינשאו ולא יתארסו אחד ארוסות ואחד נשואות יחידאה היא ולאו סתמא דרבים נינהו דאי לאו יחידאה היא הוה לן למיפסק כוותיה דרבים נינהו דאע"ג דבדוכתי טובא פסקינן הלכה כיחיד התם הוא משום דמסתבר טפי טעמא דיחידאה אבל הכא איפכא הוא:

24 ה"ג אין והתניא בניחותא:

25 רדופה. רגילה ועד סמוך למיתתו עמדה בבית אביה זמן מרובה דליכא למימר מעוברת היא:

26 או שהיה לה כעס. ולא שמשה:

27 עקרה. שנעקר רחמה ונטל האם שלה:

28 אילונית. ממעי אמה לקויה היא ואין לה שער ודדים:

29 שלא היתה ראויה לילד. כגון שנשאת בת ארבעים או ששהתה אחר בעלה עשר שנים ולא היה בדעתה לינשא הני אינן ראויות לילד:

30 כולן צריכות וכו'. דגזר שאינה ראויה אטו ראויה:

31 ממתניתין דכרמא. שנישנית בכרם ביבנה מחמת אותה משנה חזר בו:

32 בכרם ביבנה. שהיו יושבים שורות כעין כרם ופסק רבינו אלפסי ז"ל דהלכתא כר"מ שכולן צריכות להמתין ג' חדשים חדא דהא רבי יוחנן דאמר הלכה כר' יהודה הדר ביה ועוד דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו כדגרסי' בפ' אע"פ דף ס: אמר ר"נ אמר שמואל הלכה כר"מ בגזרותיו אבל אין למפסק כר"מ מטעם סתם מתניתין דהא סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם דהכי אמרינן מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם והקשו המפרשים ז"ל דבכה"ג פסקינן בעלמא כסתמא אף על גב דאח"כ מחלוקת בצדו דהא בפ"ק דביצה דף ב: פסקינן הלכה כר"ש דסתם לן תנא כוותיה דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ר' יהודה אומר וכו' הרי פליג ר' יהודה בצדו והוי הלכתא כסתם תירץ הרמב"ן ז"ל דהא דאמרי' סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם לאו למימרא דבשום דוכתא אין הלכה כסתם אלא כלפי שאמר מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם כלומר שכן הלכה לעולם עד דפסקי אמוראי דלא כוותיה בהדיא קאמר בתר הכי דסתם ואח"כ מחלוקת אין אומרים הלכה כסתם לעולם אלא פעמים כך ופעמים כך:

33 איתמר אמימר שרי. הכי הלכתא שצריכה להמתין ג' חדשים שלמים חוץ מיום שנתארסה בו וחוץ מיום שמת בו בעלה או נתגרשה ומונים לגט מיום הנתינה ואפי' היה על תנאי או שלא הגיע לידה אלא לאחר כמה שנים וכדפירש הר"מ במז"ל וכן נמי הילכתא:

34 מניקה צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ולענין גרושה פלוגתא דר"ת ז"ל ורבי' שמשון ז"ל דרבי' שמשון ז"ל כתב דוקא אלמנה שהיא בושה לתבוע ליורשים איכא למיחש שאם תתעבר מעכר חלבה וקטלא ליה דמי יהיב לה ביצים וחלב למסמס לתינוק אבל גרושה מעוברת ומניקה מותרת לינשא דלא כסיפא למתבע לבעל וחייס איהו שפיר על בריה למסמוסיה בביצים וחלב ועוד דהא אמרינן פרק אע"פ דף נט: שאם נתגרשה אינה כופה להניק אבל ר"ת ז"ל כתב אפילו בגרושה דההיא נמי כופה להניק אם מכירה כדמפרש התם וכיון דלא מצי למתבעיה אלא ע"י שליח כדאיתא שילהי האשה שנתארמלה דף כח. אף היא בושה לתבוע ע"י שליח וכן כתב רב אחא ז"ל בשאלתות:

35 ומניקה מזנות יש אומר שלדברי הכל צריכה להמתין דכסיפא למתבעיה ובתשובת הגאונים ז"ל כתוב שאם פירשה מלהניק ג' חדשים קודם מיתת הבעל אינה נקראת מינקת חבירו:

36 מתני' ומתו. מפרש בגמרא אם כונס מתו מי מיבם תו:

37 כשרה. לכהונה:

38 פסולה. כגון שנתגרשה מאדם אחר:

39 אם בא יבם לחלוץ יחלוץ לפסולה. ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם ואף על גב דהוא אין צריך להם:

40 גמ' ושבקינן ליה. בתריה בתמיה ובמה יפרנס כולן והא הוה לן להשיאו עצה הוגנת לו שלא יכנוס נשים הרבה דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו:

41 דאפשר ליה. שעשיר הוא ויכול לזונן וקיימא לן נושא אדם כמה נשים והוא דיכול למיקם בסיפוקייהו:

42 עונה בחודש. עונה של תלמידי חכמים מע"ש לע"ש וזהו כתובות דף סב: אשר פריו יתן בעתו ואע"ג דמתני' סתמא בכל אדם מיירי ולא סגי לכל חדא וחדא עונה בחדש הכא ביבמה שאני שאשה הקנו לו מן השמים ואפי' בפחות מזה סגי ליה אלא דמשום עצה טובה אמרינן דלית ליה לגרועי פחות מעונה בחדש לכל חדא אבל בנושא נשים דעלמא חייב לעשות עונה עם כל אחת כדין המפורש פרק אף על פי דף סא: וכתב הריטב"א ז"ל בשם רבו שאמר בשם רבותיו דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא להאי דלא לינסוב אחריתי והוה ליה כחמר שאינו רשאי לעשות גמל ובתוספות כתבו כי ר"ג ז"ל החרים על הנושא אשה על אשתו וחייבין לכוף על החרם שלו אבל ביבמה לא החרים עכ"ל:

43 וכן מי שהיה נשוי. ונחלוץ לחדא וכו' כל שאינה עולה. לב"ד ליבום שאינה זקוקה להתייבם דרחמנא פטרה דכתיב את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים והשתא בשעת חליצה שני בתים הם. ועוד מלבד איסורא דאורייתא כדאמרן טעם אחר מדבריהם שהוא אסור לחלוץ כדי שלא יאמרו ואמרי' בגמרא ויאמרו ופריק אי דמייבם והדר חליץ ה"נ ומיהו אסרינן הכל דילמא חליץ ואח"כ מייבם האחרת וקיימא עליה באיסור אשת אח שלא במקום מצוה שהיא בכרת דקים ליה בלא יבנה דרחמנא אמר כיון שלא בנה שוב לא יבנה ויש שמוחקין ועוד: